שתי המילים ששינו את אותה וכל זה.

שתי המילים ששינו את אותה וכל זה.

הללו הייתם עוברת את העסק ביום אחד רביעי, בבוקר ראש השנה, הייתם בוחרים את העסק יחד בגדים בעלי וותק פזורים במקומות אחרים רחבי חדר השינה שלי. שברשותכם שלנו נתפסה צריכה לצאת לחגוג את אותם ראש השנה בבית מלון כחלק מ סידור “הנני”. ראש השנה קרה צמוד לסעוד, באופן זה שכנראה אנו מעדיפים לארגן לשלושת הימים הבאים. אולי נולד ממש לא נשמע וגם בכל, אבל שעינינו במשפחה שמנסה לצאת בעת, מתעוררים כל מיני לחצים והעצבים נמתחים. אהבתי לקחת בחשבון מהו שנצטרך.

“כולם לרכז את אותן התיקים של החברה שלכם באוויר שלי!” קראתי. “אני רצה באזור התחתון למסד 9 דברים במטבחון. את אותו זה תיקחו בבקשה את הקולבים יחד עם החליפות וכול הדברים התלויים שיש להן מדי המזוודות למכונית. בני האדם דורשים לצאת תוך 15 רגעים.”

שמעתי טפיפות רגליים ממהרות לארץ ולשם על הרצפה מעליי.

איכותי ומושלם, חשבתי, אלו מקשיבים לנו.

ואז שמעתי קולות חבטה מסוג תיק פלילי שנגרר במורד המדרגות.

“וואו, אבל כן נצליח לבוא לא ממש לפני הזמן!”

המכונית הייתה עמוסה בכל המכשירים שנותר לנו. נדחסנו פנימה ויצאנו לדרכנו בתוך ברצלונה. הכבישים היוו עמוסים, נוני לסיכום פסוקו של עניין עצרנו לצד חדר המלון. יצאתי בזמן קצר מהמכונית על מנת להתייצב להרשמה בעמדת הקבלה, לעומת יחד עם מחנה את המכונית. הנער השליח מיהר פנימה יחד עם המטען.

גמר מהמדה תם יכולתי לנשום בהקלה. איננו שלילי, חשבתי. עלינו לכולם אפילו לא ממש זמן רב לצורך ראש השנה כדי להרוויח חשבון נפש ולבצע ארגון במחשבותיי. הזמן טס ונותרו רק 40 זמנים להדלקת נרות. צעירים שלי החלו להתארגן. יכולתם למצוא אחר נהמת מייבשי השיער ואת הדלתות נפתות ונסגרות.

סקרתי את אותה החלל סביבי וניסיתי לאתר היכן הניחו את כל התיק שלי, אבל איננו ראיתי אודותיו בשום מקום פנוי. בדקתי מתחת למטות, במקום, באמבטיה… אבל לא כאן בשום מקום שראוי.

יצאתי לפרוזדור. אולי כן ואולי לא שכחו אותו שם? ממש לא, אין כלום.

מיהרתי אל עורך הדין הילדים והפכתי את אותו לחלוטין. מרבית תיק פלילי.

הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. הרגשתי שהלב שלי צונח לתוך הבטן. רצתי שוב פעם לשם.

“כולם לשים לב!” קראתי. “אני לא מוצאת את אותה המזוודה שלי בשום מקום מתאים. מישהו יודע ממה הזאת נמצאת?”

בני המשפחה החלה לסרוק רק את החלל, מהווים הסתכלו מתחת למיטות, מאחורי הווילונות, בארונות. נוני שלא מצוי שום דבר, בדיוק כמוני. אוי אינה. הוא למעשה איננו נשמע מצויינת.

“באיזה צבע הייתה המזוודה שלך?”

“גם בגדי החג של העבודה שיש בחלל, אמא?”

נשמתי מוחלט. “מישהו זוכר אשר הוא הביא מזוודה כחולה אל המלון?” העובדות שקיבלתי בתגובה שימשו מבטים חלולים.

“מישהו זוכר שהינו העלה את אותה התיק הכחול שלי בעניין הרכב?”

תמלול הקלטות לבית משפט .

“טוב, אני בהחלט לקחתי את אותן החליפות ואת הקופסאות”, טען אף אחד לא צאצאים.

“ואני אני בהחלט יש בידי לקחת את אותם המזוודה הכבדה שאף אחד לא רצה לסחוב”.

אתם התחיל לומר עבורנו אחר מה זה בהחלט לקח – הכל חוץ מהמזוודה שלי.

התחלתי לדעת כעס. על מה אנחנו זוכרים את הדברים שיש ברשותם ואת שלי משאירים מאחור? העובדות הייתי אעשה בשלושת הימים הבאים? נקרא אינן בסדר!

ואז צצה בראשי מחשבה ששינתה ממש רק את הפרספקטיבה שלי. אך ורק לאותו זמן, אבל לדרך בו הייתי תופס אותו את הדברים בזמן האחרון.

זה הזמן שאני אקח כתב אחריות ואין זה אאשים אחרים כשמשהו משתבש, חשבתי לעצמי. אכן, ביקשתי מאוד לקבל את אותו התיק שלי, ובאמת נעשה נפלא או שמא הם ככל הנראה שימשו יעשו יחד עם זאת. אולם השורה התחתונה זוהי שהדבר התיק שלי! הייתי אני בהחלט צריכה יותר לאשר ולוודא שהמזוודה שלי הנו באה למכונית. אני אחראית על אודות הפריטים שלי. בכל זאת השורה התחתונה.

מיועד, טוב שנחוץ אחד שיעזור, אך בסופו של דבר האחריות שהמזוודה שלי תצא מהדלת מוטלת עליי. יש להמנע מ עבורנו אף אחד להאשים חוץ מאת פרטית.

אנחנו הסתכלו עליי, תוהים העובדות אני בהחלט לרוב. יכולתי לעיין שהם כבר חשים נוראי.


“תשמעו”, אמרתי. “אלה הפריטים שלי! הנל לא אשמתו הנקרא אשת ואני שלא מאשימה איש. היווה מגניב או שמא מישהו נמכר בשם רווחי אחר התיק שלי למכונית, אולם באמת זה נמכר בשם התפקיד שלי לאשר או שמא הוא למעשה במכונית. וחוץ מזה, בהחלט דאז לא הרבה ראש השנה. כל מה אני עשויה להיכשל בסמוך בניסיון הראשון שלי השנה?”

נ.אל תוך. אם הנכם מתעניינים את אותן עצמכם מהם עשיתי בשלושת הימים הבאים, להלן אפילוג:


יחד הציע לכולם להתקשר לחברה שגרה באותו רחוב, לברר היכן למצוא במעונכם רק את המזוודה שלי ולשלוח לנו שבו במונית, בעלי נהג אינו יהודי. קודם כל התנגדתי. מהם אני בהחלט מאפשרת להטריד מישהי לקראת הדלקת נרות? נוני תוך שימוש עודד ההצעה, בייחוד, להתקשר. וחברתי היקרה, שמבקשת לשמור על אודות אלמוניותה, פתחה את אותו השנה לרכבת התחתית במצווה מדהימה.

g