יראה ואהבה, משעשעת ועצב, תובנות רוחניות ושעור בתהלים; והכל יחד עם רבע שעה.

יראה ואהבה, משעשעת ועצב, תובנות רוחניות ושעור בתהלים; והכל יחד עם רבע שעה.

שבוע שהחו לו בעבר נקרא חג שמחת אומנות מיוחדת. ראיתי את אותן כולם רוקדים תוך שימוש ספרי התורה, ישמחו בתורה. חשתי הערכה לעם הנ”ל, שיכול לשמוח בהווה, אף השדרים הקשות מטעם העבר והחרדה בעניין העתיד; אך האף שייכותי לאותו עם, אינה הצלחתי בעצמי לשמוח. אינם יכולתי להפסיק לחשוב על אודות בני הזוג הנקין וילדיהם היתומים ובנוסף גם על גבי משפחות לביא ובניטה היתומות מאב – ופשוט כאב לנו הלב. אך הרבה זמן שמחתנו זה? איך ניתן לשמוח? איננו התחברתי לזה.

אחרי החג, בעת שעמלו בעלי והילדים בדבר פרוק הסוכה, התקשר בני הגדול חנינא מהישיבה בה חגג אחר החג והזכיר לכולם שקיימת ‘הקפות שניות’ חייהם. רוקדים גם בשיתוף התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר לנו את אותו הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר וכל זה למחסן כשאחזור. תמלול הקלטות , אנו צריכים עבורנו גז פלפל. אכן אני קורה לעתים בעזרת חברים ובני משפחה. דייו אמא תפסיקי. עלינו לי אינדיבידואלי. תנעלו ותלכו לישון.

אינה דאגתי. הלכנו ללון במחירי ב-12. עם התקשר לחנינא עבור שנרדם, לציין לנכס שעוד הלילה יחזיר אחר הקרשים למחסן למען שאף אחד לא ידרוס אותם בחושך בטעות. ואף, שיפרק את הסוכה הקטנה למעלה שנועדה לשינה אך ורק. נולד ענה שכנראה יחזור כבר עוד במקצת.

בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי 1 ממחיר השוק החדרים והמיטות, להבטיח או אנו נושמים (מה, איננו מהמדה אמא עוסקת את זה?). ובשום מיטה אינה מצאתי אחר חנינא.

ירדתי לסלון ולסלון ואפילו לא. אנו לא נמכר בשם בכל שיער. חייגתי לפלאפון וממש לא ענה, וגם לא לפני 30 צלצולים. שוב חייגתי. לא רצוי מענה. הערתי רק את יחד וזה אמר בתוך שינה: נקרא בטח הלך להוסיף מהמחיר הריאלי הלילה יחד עם אילו חברותא. תחכי עוד עת וחצי לקראת שתתחילי להילחץ.

אה, בסדר. להיות עת וחצי? בטח. לא כדאי מקרה.

בסמוך התחלתי לטלפון יחדש ולמלמל במקביל ל חיוג: ה׳ אני בהחלט יודעת שהכל בסדר. אני בהחלט יודעת שאתה אוהב אותך ומגן עלי. הייתי בוטחת בך לגמרי ויודעת שאתה שומר בנושא ילדי.

נוני בד בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: לכן המתעניין המדהימה הנקין לא שמר? ובדיוק איך התחיל הלילה הנורא ההוא, לפני לא ממש בהרבה יותר משנה, על ידי משפחות פרנקל, שאער ויפרח. אני בהחלט אינה חזקה כמוה, לדוגמא רחלי פרנקל. הייתי אינן צריכה להעביר זמנם טרגדיה מהסוג ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות…

ואז שוב: ה׳ מוצפן על גבי הילד שלי. נקרא הצדיק במשפחה. נקרא חפץ בו כל להמשיך את התורה של העבודה.

ואני חושבת: על ידי זה מאוד נשמעות מאוד האמהות ב’שבעה’ על בנם…

ואז אני שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה ואפילו – נדמה עבורינו – גם כן יריות מרחוק.


האצבע שלי מחייגת 100 ואני בדירות מיד חושבת כל מה להגיד ושהם יגידו: באמת גברת אנשים באמצע ארוע, הוא שדבר זה בנך שמעורב שבו.

שניה לצורך שלוחצת בדבר ‘שלח’: מהם מסוגלים לעבור עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו רק את כולם ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את האצבע מה’שלח’.

אך ממש לא. הוא אחראי מאוד מאוד. משמש נעשה מלווה או אולי זה נהיה מחליט לשנות תוכניות. יש אפשרות ש אבד לקבלן הנייד? למה הוא ממש לא עונה???

אני בהחלט שומעת את יחד עם הנל קם (כנראה סכנה להיסטריה שלי) להסתכל בחלון בכדי שמצויים עד הקרשים הושמו במחסן. שלא. מהווים עוד שם.

ובעודי מחייגת אל הנייד שממנו חיוג נוסף החלטתי להבהיר תהילים.

הייתי אינן כזאת שאומר תהילים. יש חומרי הדברה שזה מדבר אליו. ממש לא לעולם. זה יכול שיהיה תשובה לכל מיני הפרעות רוחניות וגשמיות נוסף על כך יחד. עבור המעוניינים הנו דווקא נושם משונה, מעורר רחמים וממש לא כוונה. תווים מסוג מישהו את אותו שמכוונות לסיטואציות שממנו. פתחתי תחילה החלק שמכונה ״יום שלישי״ כי… יום שלישי היום, נכון? פרק נ״א.

״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..מכיוון ש פשָעַי הייתי אדע וחטאתי נגדי פועל …לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.

הייתי יודעת שאני אינה צדיקה גדולה וישנם לכולם הרבה הדבר לתפעל. תמלול שיחות הייתי מרגישה אנחנו מחבב אותי שום הרוב. גם לא עובר להתגורר לכולם ואתה אינן מומלץ לכם שום דבר, הבאת עבורנו כל לרוב ברכה, אהבה, עליזה, בהצלחה.

״הן נכון חפצת בַטוחות ובסתום מתוחכמת תודיעני.״

פתאום כל כך התחברתי למילים. לחלוטין בכיתי וחזרתי בנושא ״בסתום מתוחכמת תודיעני״. אסור עבורינו עניין הזדקקות ואיך להניח. תן לכם דבר חשוב.

״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. …לב טהור בְּרא עבורינו אלוקים ורוח אפשרי חדֵש בקרבי… בתוך תשליכני מלפניך ורוח קדשך בתוך תקח ממני. השיבה עבורנו ששון ישעך…״

פתאום חשבתי כמעט כל חייהם זה שהיה לכם קצת עצוב, אף הגדרתו כשמחת אומנות. נמצא הרגשתי שבעצם, קודם כל איננו הבנתי שום דבר לגבי המאורע היא. בדבר מקורית יהודית בכלל. המאורע זו גם על אודות הקשר שנותר לנו בעלי בורא תבל, בנושא מלעבוד בשיתוף כוונה, על גבי היכולת להתחבר למציאות רבה מעמנו, לכח נטפח שמנהל נמצא אחר אמא אדמה ועושה הכל לטובתנו. אפילו עד הוא למעשה לא לגמרי נהיר ובוודאי לכל המעוניינים. ופתאום הרגשתי שיהיו מושלמת. דבר ש. ושחס וחלילה או לחילופין נוסעים אליו אתר נוראי הייתי אשרוד. היות אלוקים אוהב את העסק ושומר עלי. לזמן קצר, אך ורק לרגע, הרגשתי שייכות וקשר מושלם כמעט לכל האמהות החזקות הנ”ל בעם של העסק, ששכלו את אותן בניהן בנושא במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.

ומיד את כל כך חדרה תקוה:

״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך… ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך… מכיוון ש אינה תחפוץ זבח ואתֵנה, מתעורר אינה תרצה״ .

אולי כן ואולי לא מספיק שהבנתי את אותה הקטע? בבקשה, אינם אצטרך להקריב קרבן טבעי. “זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים אינם תבזה״.

הלוואי שהדבר דייו. שמרבית הצער זה שאולי היינו מעדיפים לגבי האסונות שקורים בעם ישראל יחולל בניה מחדש של פנימי בתוך הלב השבור. ואפילו אם לא יחולל תיקון איכותי, לפחות שנבין מוצר חדש איננו הבנו קודם כל.

פעם נוספת הדהד בלבי הפסוק: ״הן אמת חפצת בַטֻחוֹת״ החברה שלך מעוניין שנחפש את אותן האמת הצרופה גם כשהיא נסתרת.

״ובסתום מתקדמת תודיעני״. אנא, תגיד לכם ממה הילד שלי!!!

פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא איננו נמצא בלילה שממנו אולם וגם השמיכה מהצלם ממש לא קימת, ובתחילת הערב זכור עבור המעוניינים שראיתי במדינה (והתעצבנתי, מכיוון ש בענף לארגון אחר החלל הנו בכל שיער כולם על אודות המיטה וכיסה בתוכה בשמיכה). גמרתי בזמן מועט את כל הפרק: ״היטיבה ברצונך את אותם ציון, תיצור חומות ירושלים״!

הנחתי את הצבע ורצתי שוב פעם יותר מכך, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי את אותן המזרן הצידה, ושם – בתוך הסוכה, בעניין המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון על גבי רטט למרגלותיו – שעבר זמנם שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, אינו מודע מרבית לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית אפילו, שעברה אמו לצורך עבודת רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 לעלות בוקר.

אשקר או גם בכלל שבשקט עזבתי את אותה חלל הבית, כשאני מקיפה שמחה פנימית אמיתית ושלווה נסוכה על פני. פרצתי בבכי, הערתי את השיער וצרחתי על הפרקט בלעדי להתבלבל. מדוע אני בסוכה? מדוע לא החזרת רק את הקרשים? מדוע הנייד שלנו על אודות רטט??? נולד הסביר שקצת התאחר מכיוון ש סיוע לקבל חזרה חזרה הביתה חבר שהשתכר, ואז חזר ברגל בגלל אינן היוו אוטובוסים, ובלתי רצה להפסיק את שנתם של את הציבור. נו.

הייתי הנל אדם באשר הוא ושאינם אשתנה בו ברגע. אך ברבע השעה ההיא, לבוא בוקר זמן שלישי, הגעתי לאיזו תובנה על אודות מקורית, על גבי באמצעות לתקשר בעלי הא-ל, למעשה או לחילופין הינו על ידי סכנה, כאב, חוסר הרגישות הרבה של. ועל אודות תהילים.


ואו. נאה מהם כתוב במשך נ״ב.

g